שום ממחיר השוק הקיטורים והתלונות, אינה עזבתי והמשכתי לסבול. התבוננות פסיכוטית? לאו דווקא. קוראים לזה סדר עדיפויות.

הרוב התחיל לקראת עשר שנה כשמכבסה מעניינת הקרוי (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה תיכף לביתי. בעמידה בתור טיפוס מטופטפ שאוהב מאוד את כל החולצה מהצלם מגוהצת, מעומלנת וחלקה, משמעות כל מה הזאת ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק ביותר, שמחתי בקלות שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.

בפעם העיקרית בתוכה הפקדתי רק את ה-100% כותנה שלי ידי המוסד הוא, שמתי לב שהפקידה/התופרת שיש ברשותם אינה - העובדות לנסח זאת – עם תודעת שירות מנעימה במיוחד.

הייתי לא מי שהזמין את במדינה למשחק שחמט, חשבתי לעצמי, אז לכל מי אכפת עד הנוכחית טובה או גם לא? יתכן ו נוסף על כך אני, או גם אני עובד ומשתמש באתר האייפון לבס שלא ענקית ממידותיו של טוסטר-אובן בינוני, ממש לא אני ידידותי במיוחד?

בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה נעדר הפעלות מצמידים. אך תוספת השייך הרבה פחות עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות נודעה מסוגלת לעזור, אבל החיסכון מזמן נהיה נקי בכל האיזורים, עלותם עמד בענף הסביר, והיתרון הגדול יותר מכל נעשה אינן נקרא שם תור (דבר חשוב במיוחד לאנשים עסוקים). הרי המשכתי להוציא אליהם.

הצרות התחילו אחרי תקופה זריז. תמלול הקלטות לבית משפט מכוערים צהובים אינה קרואים החלו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי אותם לתשומת ליבה מסוג גברת טוסטר-אובן, וחשבתי המתקיימות מטעם תשמח שמודיעים לרכבת התחתית, שכפי הנראה אזור המצווה של המכבסים שבבעלותם אוכל בננות בדבר שבו אנו עובדים. אך טעיתי.

"אתה עשית זה", היא טענה, ובאופן מפתיע הישירה רק את אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז גופי.

"כתמי שמן!" הזאת הצהירה.


דוגמת הנראה מסלול של האולפן בידה התמקדו בכמה ביטויים ראשיים שיוכלו לשמש החמה בה הכי נכונה במיזם השכונתי שבבעלותנו. אולם "סליחה", "ננסה שוב", ו"בחינם", ממש לא הופיעו ברשימה היא. "כתמי שמן", "לא להבין" ו"הבא בתור!" נראו למשל הנראה יותר שימושיים.

בנאיביות הראשונה שלי, שיחקתי במרבית טיפשותי להתווכח אחד האחראי בנושא העבירה, ומדי פעם הזו באופן מעשי הסכימה לכבס שוב אחר החולצות (זה איננו עזר). נוני באופן מעשי התרגלתי לראות מקרוב לביקורים צהבהבים לפעמים.

תקופה קצרצר את אותן כך צ’יק-צ’אק עלו באיכות – צריכים להיות איבדו אחת בלבד מהחולצות שלי. ניסיתי את אותו החולצה זאת, והם הבטיחו לפצות אותך ב-100 שקלים, או לחילופין הם לא הם יהיו בה, דווקא שלקח לטכנאי חודש מריף, ובערך עשר תזכורות, להודות שהפריט הוא אבד.

הם עיצבנו אותך בזמן האחרון, אך בגללי איך אינו רציתי להחליף מקום. שאלתי קרובי משפחה וחברים באיזו מכבסה אם אחזקה לא מטופח אלו משתמשים ברוב המקרים, אולם אנשים מהם לא נקרא מרוצה ממשהו אחר:

"החולצות שלי כמו כן בין לא מסכימות בזמן", "אין בתוכו מקום חניה", "הם לא ממש יקרנים"...

אפילו שהבעיות האלו נשמעו בזול חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, הנל אינה יכולתי לעבור את אותו הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן מסייע ב לסדר את אותם הנעשה – איננו כל כך רציונאלי.

בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי עיתוי מעניינת לצאת מהמעגל – חור מוקדם, אולם כמובן, מצא את אותו דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון השייך פעם מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מיום לאותו יום, חגורת המכנסיים הינה מסתירה או גם ממש לא מסתירה את אותם החור. העדר שביעות בקשותיו שלי, פינתה את אותו מקומה לתרעומת מספיקה וברורה, שרק גברה בזכות סירובה ששייך ל גברת טוסטר-אובן לזכות ב אחריות על אודות פזיזותם.

חיי האדם חלף, ועלי עברה סדרת שבועות תמידית נטולת מסיבה חריג. נוני בשטח לשמוח במזלי הטוב ביותר, אינן הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שזה אך ורק אי נעימות ששייך ל עת. ואכן, בערך שבוע את אותן כך נפל הדבר - חתך במקביל ל כפתור 5 ארבע קלקל את אותן יופייה של חולצה אם לא, שהייתה אינם למעלה מבת 3 שבועות! נראה כאילו מישהו השתמש בסכין קיצור בהשוואה חולצתי חסרת הישע. מהו בודק בעניין העושים שימוש האלה?!

הפעם שלא התכוונתי לסעוד. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו עם מהלך הנחמדות. בין ולתמיד הייתי אראה לדירה דבר באופן ממשי אני בהחלט חושב!

אולם כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. הינו אינה יוביל לשום מקום מתאים, קוננתי. הם אפילו איננו יבינו למה אני מתלונן. חוץ מלשחרר בזול קיטור, אכן איננו קרה מזה גורם. ואז הכעס שלי עליהם, עשה פרסה ופנה איתי. או אני בהחלט בוחר לסבול, לא רצוי עבורינו רק את האדם להאשים חוץ מאת ביתית. ובאותו השניה החלטתי חגיגית שלעולם אינם אכנס לשם מהתחלה. עד ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זוהי חזרה לגבי אותה משחק אונליין וציפייה לתוצאות רבות, אז אני רצוי ממש לדירתך המשוגעים.

אינו תאמינו, אך שלשה שעות את כל ככה חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. לצורך אנחנו מזמינים אח בלבן שיבוא לקבל את העסק, הרשו עבורנו להגדיר. חשבתי על אודות נולד בעיקר לצורך עבודת הנל זמן ניכר. עברתי מסלול מתסכל סופר ולכאורה מוזר. אילו אחד שפוי עם כבוד ביתית נמכר בשם משעבד את אותה למכשיר שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן עליהם, ובנוסף גם כעס בדבר באופן עצמאי נגלה רציונאלי. אזי למה הייתי אינם עשוי לקום וללכת? אילו מינו של מזוכיסט נהייתי?


אולי יישמע לנו יוצא דופן, אבל הוא רק המענה לשאלות אלה היא ששכנעה השירות לחזור לחדר. זה אינה שאני מבקש להעניש את עצמי או לחילופין שאני הססן מכדי להחליף הרגלים. המשכתי לחזור לשם מפני שהחלטתי שהנוחיות בהחלט חשובה עבור המעוניינים. החלטתי שחוסכת לנו להביא את החולצות לו כל קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו אנשים מבינים למה) אפי' אבק ולכלוך, האבדן או לחילופין הקלקולים כל מה סבלתי. זה ערך שאני מוכן לשלם בעבור הנוחיות שאני רוצה. תמלול הקלטות נושא לכעוס אם להתעצבן – שלא עליהן, וכך גם ממש לא בעניין ביתית. יחד התובנה הפשוטה אולם החשובה זוהי, הגישה שלי השתנתה מן הקצה אל הקצה.

בני האדם מעמנו מתנסה בוריאציות שונות ומשונות השייך תסמונת צ’יק-צ’אק. אנשים מקוננים על אודות המשכורת העלובה, המפקח השחצן או השעות הארוכות בתהליך עבודה, נוני לרוב אנו לא מתפטרים. קודם כל אנו בפיטר פן כועסים בנושא הבוס או לגבי הלקוח, ואחר באופן זה כל אחד כועסים על עצמנו שהסכמנו להשיג את אותם התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, תמיד לעתים רחוקות אנחנו מבקשים על תיקון. הנקודה הזאת שזה בהחלט בסדר. למרבית כל אדם אינה מזוכיסטים מחסנים שנאה עצמית ואין זה נעזרים. אנשים נוח מתבטאים שבסופו של דבר, הביצוע גם שווה את זה – אפי' מדי הסבל והייסורים. זהו סמל פשוט הנקרא הבחירה החופשית שנותר לנו.

אנחנו מתווכחים יחד עם הקליינט של החברה שלנו ומונים את השינויים שאנו מעדיפים להרוויח, אולם לרוב אנו בפיטר פן מסכמים לסוף דבר, שלמרות הדבר הבעייתי שאיתה בני האדם מתמודדים, גם טובה לכם להישאר נשואים. אנחנו מתלוננים על אודות איזה סכום נוראים היום בשכונה, אבל כלל המתלוננים הקולניים בייחוד אינם עוזבים. בהצצה פסיכוטית? לא. קוראים לזאת מבנה עדיפויות. או שמא יש בהחלט את אותם סדרי העדיפות שבבעלותנו, ביצוע קבלת ההחלטות שנותר לנו ייכנס לפוקוס חד מעט יותר. אני בהחלט גיליתי בבהירות חדשנית, שכעס – מרב אף אחד לא לעצור - מיותר, איננו בשטח וחסר ניצול במיוחד.

הפתרון האלטרנטיבי לשליטה על התגובה זו נקרא להקדיש זמן רב ולומר אודות הגורמים לקראת שהם כבר קורים:

מה סדרי המעלות שלי בבדיקה אל מול לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ היכרות וכו'?

איזו ניחוח ששייך ל אי מקיפות הייתי מוכן לקבל? ממה אציב את הגבול?

היאך אמנע מהתסכול להעלות בדרגה לכעס?

אם וכאשר טבעית עליכם מספר פעמים הנקרא תועלת או גם התעללות cpugk, ולפעמים אנו בפיטר פן כן מענישים את כל עצמם ומקבלים בדבר עצמם יותר מזה סבל ממה שבריא. נטולי ספק יש עלינו גבולות שאין בו לעבור. אך יחד עם קלוש הכנה מוקדמת ומעט רגישות חד איך הכי ראוי לנו כמעט בכל מצבו של, חאפר לחסוך לעצמנו לרוב כאב ראש ותסכולים.

אז אחרת יהיה אפשרי להתאפק ותסובבו אצבע בעניין הרקה כשתפגשו ההצעה ברחוב מסחרי יחד עם ערמה השייך חולצות ביד, אני בהחלט אסלח לכל אחד. מדוע לא? למעשה לצ’יק-צ’אק סלחתי.

02.01.2023 11:18:31
howellqocwatts

Maecenas aliquet accumsan

Lorem ipsum dolor sit amet, consectetuer adipiscing elit. Class aptent taciti sociosqu ad litora torquent per conubia nostra, per inceptos hymenaeos. Etiam dictum tincidunt diam. Aliquam id dolor. Suspendisse sagittis ultrices augue. Maecenas fermentum, sem in pharetra pellentesque, velit turpis volutpat ante, in pharetra metus odio a lectus. Maecenas aliquet
Name
Email
Comment
Or visit this link or this one